דיוויד בליין: איך לא נשמתי במשך 17 דקות

הוספה למועדפים

דיוויד בליין : איך לא נשמתי במשך 17 דקות

הרצאת טד (TED)

בשיחה המאוד אישית מאת TEDMED, הקוסם ופעולולן דיוויד בליין מתאר מה נדרש ממנו כדי לעצור את נשימתו מתחת למים במשך 17 דקות — שיא עולמי (רק דקה פחות ממשך השיחה הזאת!) — ומהי משמעות עבודותו שלעיתים קרובות מתריסה כנגד המוות. אזהרה: אל תנסו את זה בבית.

לקריאה:

כקוסם אני מנסה לייצר תמונות שגורמים לאנשים לעצור ולחשוב אני גם מנסה לאתגר את עצמי לעשות דברים שרופאים אומרים שהם בלתי אפשריים נקברתי חי בארון מתים בניו יורק, נקבר חי בארון מתים באפריל, 1999 לשבוע. חייתי שם עם מים בלבד. ובסוף זה היה כל כך כיף שהחלטתי שאני יכול לשאוף לעשות עוד דברים כאלה. בפעם הבא הקפאתי את עצמי בתוך בלוק של קרח במשך שלושה ימים ושלושה לילות בעיר ניו יורק.. זה היה הרבה יותר קשה ממה שצפיתי. לאחר מכן, עמדתי על עמוד בגובה שלושים מטר במשך שלושים ושש שעות התחלתי להזות קשות עדי כדי כך שהבניינים מאחורי התחילו להדמות לראשים גדולים של חיות

אחרי זה נסעתי ללונדון בלונדון חייתי בקופסה העשויה מזכוכית במשך 44 ימים עם מים בלבד בשבילי, זה היה אחד הדברים הקשים שאי פעם עשיתי אבל עם זאת גם הדבר היפהפה ביותר היו ספקנים רבים, במיוחד התקשורת בלונדון עד כדי כך שהתחילו להטיס צ’יזבורגרים על מסוקים מסביב לקופסה שלי בניסון לפתות אותי (צחוק) הרגשתי שניתן לי תוקף כאשר הז’ורנל הרפואי של ניו אינגלנד השתמש במחקר עבור המדע

המרדף הבא היה לראות כמה זמן אוכל להיות בלי לנשום כאילו כמה זמן אני יכול לשרוד, בלי כלום אפילו בלי אוויר לא הבנתי שזה יהפוך למסע המדהים ביותר חיי

כקוסם צעיר היתה לי אובססיה עם הודיני ואתגריו שנעשו מתחת לפני המים אז, התחלתי בגיל צעיר, להתחרות נגד ילדים אחרים לראות כמה זמן אני יכול להישאר מתחת לפני המים בזמן שהם עלו וירדו כדי לנשום חמש פעמים, באותו זמן אני נשארתי מתחת פני המים בנשימה אחת כשהייתי נער הייתי מסוגל לעצור את הנשימה למשך שלוש דקות ו 30 שניות יותר מאוחר גיליתי שזה היה השיא האישי של הודיני

ב-1987 שמעתי סיפור על ילד שנפל לתוך הקרח (בנהר שנקפא) ונלכד מתחת לנהר הוא היה מתחת, ללא יכולת לנשום במשך 45 דקות. כאשר עובדי הצלה הגיעו הם הצליחו להחיות אותו ולא היה שום נזק מוחי. טמפרטורת הליבה שלו ירדה ל 25 מעלות כקוסם אני חושב שהכל אפשרי ואני חושב שאם משהו נעשה על ידי אדם אחד זה יכול להיעשות על ידי אחרים. התחלתי לחשוב, אם הילד יכול לשרוד ללא נשימה, במשך כל כך הרבה זמן, חייבת להיות דרך שאני יכול לעשות את זה.

אז נפגשתי עם נוירוכירורג בכיר. ואני שאלתי אותו, כמה זמן אפשר לא לנשום, כאילו כמה זמן אני יכול להמשיך בלי אוויר? והוא אמר לי שמעל שש דקות קיים סיכון רציני של פגיעה מוחית היפוקסית אז לקחתי את זה כאתגר (צחוק) חשבתי שאני יכול לעשות משהו דומה, בניסיון הראשון שלי יצרתי מיכל מים ומילאתי את זה עם קרח ומים קרים מאוד ונשארתי בתוך המיכל בתקווה שטמפרטורת הליבה שלי יתחיל לרדת רעדתי. בניסיון הראשון שלי לעצור את נשימתי לא יכולתי להחזיק מעמד אפילו דקה אז הבנתי שזה לגמרי לא הולך לעבוד.

אז הלכתי לדבר עם חבר שהוא רופא ואני שאלתי אותו איך אני יכול לעשות את זה? “אני רוצה לעצור את הנשימה במשך זמן רב. איך אפשר לעשות את זה?” והוא אמר “דיוויד, אתה קוסם, תייצר אשליה שאתה לא נושם, זה יהיה הרבה יותר קל. ” (צחוק) אז הוא עלה על רעיון לייצר מכשיר שממחזר אוויר שננשף עם מנקה CO2 זה בעצם צינור מחנות (הום דיפו) עם בלון דבוק אליו עם נייר דבק שהוא חשב שנוכל לשים בתוכי ואיכשהו למחזר את האוויר ולנשום את האוויר עם הדבר הזה בתוכי זה קצת קשה לצפייה אבל מה שאתם רואים זה הניסיון הזה זה היה די ברור שזה לא הולך לעבוד (צחוק)

ואז התחלתי לחשוב על נוזל נשימה ישנו חומר כימי בשם perflubron וזה כל כך גבוה ברמות החמצן שבתיאוריה אפשר לנשום אותו. אז הצלחתי להשיג את החומר הכימי הזה מילאתי את הכיור עם החומר, והכנסתי את פני לתוכה וניסיתי לנשום אותו שהיה ממש בלתי אפשרי כמו שרופא אמר לי, זה בעצם כמו לנסות לנשום כאשר פיל עומד על החזה שלך אז הרעיון הזה נעלם

התחלתי לחשוב אם זה יהיה אפשרי לחבר אותי למכונת לב ריאות וגם לעשות ניתוח שבמקום שבו הצינור נכנסת לעורק שלי, ולייצר את הרושם שאני לא נושם בזמן שמחמצנים את הדם שלי וזה היה ללא ספק, עוד רעיון מטורף.

ואז חשבתי על הרעיון המטורף ביותר לעשות את זה (צחוק) למעשה לנסות לעצור את נשימתי מעבר לנקודה שרופאים מחשיבים למוות מוחי אז, התלחתי לחקור צוללנים שמחפשים פנינים כי הם יורדים במשך ארבע דקות עם נשימה אחת. כשחקרתי צוללנים שמחפשים פנינים גיליתי את העולם של צלילה חופשית זה היה פחות או יותר, הדבר הכי מדהים שאני אי פעם גיליתי. ישנם היבטים שונים בצלילה חופשית. יש שיאי עומק, שבו אנשים הולכים עמוק ככל שיוכלו. ואז יש דום נשימה סטטית. זה לעצור את הנשימה זמן רב ככל שאפשר במקום אחד בלי לזוז. וזה מה שלמדתי

הדבר הראשון שלמדתי זה כאשר אתה מחזיק את הנשימה אתה לא אמור לזוז בכלל, זה מבזבז אנרגיה. וזה מכלה את החמצן, וזה גורם להצטברות של CO2 בדם, אז למדתי לא לזוז אף פעם וגם למדתי איך להאט קצב הלב שלי. הייתי צריך להישאר דומם לחלוטין, ופשוט להירגע ולחשוב שאני לא נמצא בתוך גופי ורק לשלוט על זה ואז למדתי איך לטהר את עצמי טיהור זה בעצם נשימת יתר אתה נושם פנימה והחוצה אתה עושה את זה, אתה מקבל סחרחורת, אתה מקבל עקצוץ. ואתה באמת מנקה את הגוף שלך מ – CO2 לכן, כאשר אתה מחזיק את הנשימה זה תמיד יותר קל. אחר כך למדתי שאתה צריך לקחת נשימה גדולה, ופשוט להחזיק ולהירגע ולא לתת לאוויר לצאת, ופשוט להחזיק להירגע דרך כל הכאב.

כל בוקר במשך חודשים הייתי מתעורר והדבר הראשון שהייתי עושה היה לעצור את נשימתי מתוך 52 דקות הייתי עוצר את נשימתי במשך 44 דקות אז בעצם זה אומר שהייתי מטהר את עצמי, הייתי נושם ממש חזק במשך דקה ואז מיד אחרי הייתי עוצר את הנשימה במשך חמש וחצי דקות אחר כך הייתי שוב נושם לדקה, מטהר את עצמי ככל שיכלתי מיד לאחר מכן הייתי מחזיק את הנשימה לעוד חמש וחצי דקות הייתי חוזר על התהליך הזה שמונה פעמים ברציפות מתוך 52 דקות אתה נושם רק במשך 8 ובסוף התהליך אתה מרגיש אתה מרגיש כאילו אתה מסתובב בהלם. ויש לך כאבי ראש איומים בעיקרון, אני לא האדם הטוב ביותר לדבר איתו כאשר אני עושה את הדברים האלה.

התחלתי ללמוד על מחזיק שיא העולם. שמו טום זידס והאיש הזה בנוי בצורה מושלמת בכדי להחזיק את נשימתו. גובהו מטר תשעים ושלוש והוא שוקל 72.5 (ק”ג) קיבולת הריאה שלו היא פי שניים מאדם ממוצע אני מטר שמונים וחמש, ושמן נגיד שיש לי עצמות גדולות (צחוק) הייתי צריך להשיל 22.5 (ק”ג) בשלושה חודשים לכן כל מה שהכנסתי לגופי החשבתי אותו כתרופה כל פיסת מזון היה בדיוק עבור הערך התזונתי שלה. אכלתי מנות קטנות ומבוקרות מאוד במשך היום והתחלתי באמת להתאים את הגוף שלי. (צחוק)

ככל שהייתי רזה יותר כך יכולתי להחזיק את הנשימה לזמן רב יותר ועל ידי כך שאכלתי כל כך טוב והתאמנתי כל כך קשה, קצב הלב שלי בזמן מנוחה ירד ל-38 פעימות בדקה שזה נמוך יותר מאשר רוב ספורטאים אולימפיים בתוך ארבעה חודשים של אימונים הצלחתי לעצור את נשימתי ליותר משבע דקות רציתי לנסות לעצור את נשימתי בכל מקום. רציתי לנסות את זה במצבים הכי קיצוניים כדי לראות אם אני יכול להאט קצב הלב שלי תחת לחץ. (צחוק)

החלטתי שאני הולך לשבור את שיא העולם בשידור חי בטלוויזיה בזמן צפיית שיא. שיא העולם היה שמונה דקות ו 58 שניות, המוחזקות על ידי טום זידס, הבחור עם הריאות של לווייתן שסיפרתי לכם עליו (צחוק) הנחתי שאני יכול לשים מיכל מים במרכז לינקולן ואם אני אשאר שם שבוע בלי אוכל, אני אתרגל למצב ויהיה לי נוח ואני הייתי מאט את חילוף החומרים שלי, והייתי בטוח שזה יעזור לי לעצור את נשימתי לתקופה יותר ארוכה ממה שהצלחתי עד כה טעיתי לגמרי

נכנסתי לכדור שבוע לפני המועד המתוכנן לעלייה לשידור. וחשבתי שהכל מתקדם כמו שצריך יומיים לפני הניסיון הגדול שלי לעצור את הנשימה, למען שבירת השיא, המפיקים של הסדרה שלי חשבו שרק לצפות במישהו מחזיק את הנשימה שלו, וכמעט טובע זה משעמם מדי לטלוויזיה (צחוק) אז הייתי צריך להוסיף אזיקים שהייתי צריך להתשחחר מהם בזמן שהחזקתי את הנשימה שלי זו הייתה טעות קריטית. בגלל התנועה בזבזתי חמצן. לאחר 7 דקות התחלתי לסבול מעוויתות נוראיות. ב – 7:08 התחלתי להתעלף וב 7:30 הם הם היו צריכים למשוך את הגוף שלי החוצה להחזיר אותי להכרה. נכשלתי בכל רמה (צחוק)

אז, באופן טבעי, הדרך היחידה לצאת מהכישלון שאני יכלתי לחשוב עליו היה להתקשר לאופרה (ווינפרי) (צחוק) אמרתי לה שאני רוצה לעלות את רמת ההימור ולעצור את נשימתי לזמן רב יותר מכל אדם אחר אי פעם זה היה שיא שונה. זה היה O2 (חמצן) דום נשימה סטטית, ששיאי הגינס קבעו את שיא העולם ב 13 דקות. אז בעצם אתה נושם O2 (חמצן) טהור שמחמצן את הגוף שלך, ומנקה את הגוף שלך מ-CO2 (פחמן דו חמצני) שמאפשר לך לעצור את הנשימה שלך לזמן רב יותר אז הבנתי שהמתחרה האמיתי שלי היה בונה. (צחוק)

בינואר 08′ אופרה נתנה לי ארבעה חודשים להתכונן ולהתאמן אז ישנתי בתוך אוהל היפוקסי כל לילה אוהל היפוקסי זה אוהל שמדמה תנאים בגובה של 4,500 מטר זה כמו מחנה בהר האוורסט מה שזה עושה, אתה מתחיל להגדיל את כמות התאים האדומים בגוף שלך שעוזר לך להעביר חמצן טוב יותר כל בוקר אחרי שיוצאים מהאוהל הזה המוח שלך מרגיש גמור בניסיון הראשון שלי בשאיפת 02 (חמצן) טהור, הצלחתי להחזיק מעמד 15 דקות אז זו היתה הצלחה די גדולה

הנוירוכירורג משך אותי אל מחוץ למים כי להבנתו אחרי 15 דקות המוח שלך גמור, מוות מוחי אז הוא משך אותי החוצה, והייתי בסדר. היה בן אדם אחד שללא ספק לא התרשמה זו היתה האקסית שלי. בעוד אני שובר את שיא מתחת למים בפעם הראשונה, היא הסתכלה לי בפלאפון ועברה על כל ההודעות שלי (צחוק) לאח שלי היה תמונה של זה, וזה היה ממש… (צחוק)

ואז הודעתי שאני מתכוון לשבור את השיא של זידס בפומבי ומה הוא עשה בתגובה הוא הלך להופיע בתוכנית הטלוויזה של ריג’ס וקלי ושבר את השיא הישן שלו ואז המתחרה העיקרי שלו הלך ושבר את השיא החדש שלו אז פתאום הוא העלה את השיא ל-16 דקות ו-32 שניות שזה 3 דקות מעבר למה שהתכוננתי אתם יודעים, זה היה ארוך יותר מהשיא

רציתי שהעיתון ה- Science Times (של הניו יורק טיימס) יתעד את זה. רציתי להביא אותם לעשות כתבה על זה אז, עשיתי מה שכל אדם שרודף אחרי התקדמות מדעית היה עושה נכנסתי למשרדים של הניו יורק טיימס ועשיתי טריקים עם קלפים לכולם (צחוק) אז אני לא יודע אם זה היה קסם או ההילה של איי קיימן אבל ג’ון טירני (מהעיתון) טס אלינו ועשה כתבה על הרצינות של עצירת הנשימה.

כמובן, בזמן שהוא היה שם ניסיתי להרשים אותו. וצללתי לעומק של כ-50 מטר שזה בערך הגובה של בניין בן 16 קומות ובזמן שעליתי, איבדתי את ההכרה בתוך המים זה ממש מסוכן, אפשר לטבוע כך למזלי קירק ראה אותי ושחה לעברי ומשך אותי החוצה אז התחלתי להיות בפוקוס מלא התאמנתי להעלות את הזמן שאוכל לעצור את נשימתי בשביל מה שהייתי צריך לעשות אבל לא היתה דרך להתכונן להבט של השידור החי בטלוויזיה ולהיות בתוכנית של אופרה

אבל באימונים, הייתי עושה את זה עם הפנים כלפי מטה, צף על הבריכה. אבל עבור הטלוויזיה הם רצו שאהיה זקוף שיוכלו לראות את הפרצוף שלי הבעיה השנייה הייתה שהחליפה משכה אותי לכוון מעלה אז הם היו צריכים לקשור את הרגליים שלי כדי שלא אצוף למעלה אז, הייתי צריך להשתמש ברגליים כדי להחזיק את רגלי בתוך הרצועות שהיו רפויות שהיתה בעיה רצינית בשבילי זה מתח אותי מאוד, והעלה לי את קצב הלב

ואז מה שהם עשו מה שעוד לא נעשה אי פעם, הציבו מכונה לפקח על קצב הלב וזה היה ממש לידי מחוץ למים אז כל פעם שהלב שלי פעם הייתי שומע את הביפ ביפ ביפ ביפ הפעימות של הלב, זה היה ממש חזק שגרם לי לעוד לחץ ולא היתה שום דרך להוריד את קצב הלב בדרך כלל הייתי מתחיל ב38 פעימות לדקה ובזמן שהייתי עוצר את הנשימה זה היה יורד ל12 פעימות לדקה דבר די חריג (צחוק) הפעם התחלתי ב120 פעימות לדקה וזה לא ירד

בזבזתי את החמש דקות הראשונות מתחת למים בנסיון נואש להאט את קצב פעילות הלב פשוט ישבתי וחשבתי” אני חייב להאט אותו. אני הולך להיכשל אני הולך להיכשל” ונהייתי יותר לחוץ וקצב הלב רק עלה ועלה. כל הדרך עד ל 150 פעימות זה אותו הדבר שגרם לכישלון שלי במרכז לינקולן זה היה ביזבוז של חמצן כשהגעתי לסימן החצי של בשמונה דקות, הייתי בטוח במאה אחוז שאני לא אהיה מסוגל לעשות את זה. שאין סיכוי שאני עושה את זה.

אז הנחתי שאופרה הקדישה לך שעה לכל עניין עצירת הנשימה ואם אני אשבר מוקדם זה יהיה מופע שלם על כמה אני בדיכאון (צחוק) אז הנחתי שזה יהיה יותר טוב פשוט להילחם ולהישאר עד שאני מתעלף, לפחות הם יוכלו להוציא אותי החוצה ולטפל בי (צחוק)

המשכתי עד 10 דקות. ב 10 דקות התחילו כל מיני דברים חזקים תחושות מדגדגות באצבעות הידיים והרגלים. ואני ידעתי שזה תעוקת דם. כשהדם בורח מהאיברים החיצוניים בכדי לספק חמצן לאיברים החיונים. אחרי 11 דקות התחלתי להרגיש תחושה של פעימות ברגליים שלי והשפתיים שלי התחילו להרגיש מוזר

ב 12 דקות התחלתי לשמוע צילצולים באוזניים, התחלתי להרגיש את הזרועות נרדמות. ואני היפוכונדר, וזכרתי שזרועות רדומות אומרות התקף לב. אז התחלתי להיות ממש פרנואיד ואז ב 13 דקות אולי בגלל ההיפוכונדריה התחלתי להרגיש כאבים בכל החזה. זה היה נורא. ב 14 דקות, היו לי כיווצים נוראיים, כמו דחף לנשום. (צחוק)

בדקה ה 15 סבלתי ממחסור רציני בחמצן ללב. והתחלתי לקבל אי ספיקת דם ללב. קצב הלב שלי עבר מ 120 פעימות לדקה, ל 50, אח”כ 150 אח”כ 40 אח”כ 20 ובחזרה ל 150. החסרתי פעימה. הוא מתחיל. הוא עוצר ואני הרגשתי את זה. הייתי בטוח שאני הולך לקבל התקף לב. ואז ב 16 דקות מה שעשיתי היה להחליק את כפות הרגלים החוצה בגלל שידעתי שאם אני באמת אלך, אם אני באמת אקבל התקף לב הם יהיו חייבים לקפוץ פנימה ולהוציא את הרגלים החוצה לפני ששולפים אותי החוצה. אז הייתי ממש לחוץ.

אז שחררתי את הרגלים החוצה והתחלתי לצוף למעלה ולא הוצאתי את הראש החוצה. אבל אני פשוט צפתי למעלה איפה שהם חיכו לי, פשוט חיכו. היה להם רופאים עם מכות חשמל, אתם יודעים יושבים שם ומחכים. ואז פתאום שמעתי צעקה. ואני חשבתי שזה משהו מוזר— שאני מת או שמשהו קרה. ואז הבנתי שהגעתי ל 16:32 דקות ואז עם האנרגיה של כל האנשים שהיו שם החלטתי להמשיך ולדחוף. והמשכתי עד 17 דקות וארבע שניות. (מחיאות כפיים)

וכאילו שזה לא היה מספיק מה שעשיתי מיד אח”כ היה ללכת למעבדות קווסט ולבקש מהם לקחת כל בדיקת דם שהם יכולים בכדי לבדוק הכל ולראות היכן המדדים שלי נמצאים, בכדי שהרופאים יוכלו להשתמש בזה, שוב. לא רציתי שמישהו יפקפק בזה. היה לי שיא עולם ורציתי לוודא שהוא לגיטימי.

אז נסעתי לניו יורק סיטי למחרת ואיזה ילד ניגש אלי— הייתי בחנות של אפל— הילד ניגש אלי ואומר “יו די” ואני “כן?” הוא אומר “אם באמת לא נשמת כל כך הרבה זמן, איך זה שיצאת מהמים יבש?” ואני אמרתי “מה?” (צחוק) ככה החיים שלי.. (צחוק)

כקוסם אני מנסה להראות לאנשים דברים שנראים בלתי אפשריים. ואני חושב שקסם, לעצור את הנשימה או לערבב חבילת קלפים, הוא די פשוט. זה אימון, תרגול וזה– זה אימון, תרגול וניסוי ולעבור דרך הכאב בכדי להיות הכי טוב שאני יכול. וזה מה שקסם בשבילי. תודה. (מחיאות כפיים)

מתוך אתר טד (TED)

הוספה למועדפים