דפוסי החשיבה והטכניקות שיהפכו אתכם לאנשי שיחה דגולים
אם בדייט ראשון והכול הולך מצוין עד ש… אתם מוצאים כי נושאי השיחה הולכים ונעלמים להם לאיטם.
אתם מרגישים כמו המוח שלכם קיבל סטירה ולפתע, אתם פשוט לא מצליחים לחשוב על דבר. עם זאת, אתם מנסים, ככל יכולתכם, למצוא נושא מהנה לדבר עליו. עם זאת, אתם פשוט לא מצליחים למצוא את אותן מילים… אתם רואים את הפוטנציאל שמצאתם באחר מתפוגג ולפתע, הם אומרים שלמישהו קרוב אליהם הייתה תאונת דרכים והם חייבים ללכת, אבל אתם לא מוזמנים לבוא איתם.
אתם יודעים כי זהו שקר, אבל אתם מבינים; איבדתם את יכולת הדיבור. הקושי לדבר באירועים ומצבים חברתיים שונים הוא מאוד נפוץ ומאוד מביך. אם אתם סובלים מהבעיה הזו, הגיע הזמן לגלות מה עושים עם התופעה. מוכנים?!
זה לא שאין לכם מה לומר – אלא שהפעלתם סינונים
שיחות אמורות לזרום באופן טבעי בין בני אדם.
נכון, לפעמים יש שיחות שהן חד-צדדיות יותר, לעומת אחרות, אבל כאשר אתם מוצאים את עצמכם נאבקים כדי למצוא מה לומר – אתם ככל הנראה חסמתם את עצמכם באופן מנטאלי, מהיכולת למצוא את המילים.
מחסום מנטאלי הוא מעין סינון, שעוצר אתכם, מונע מכם לבטא את עצמכם באופן חופשי; ממש כמו צינור גינה שנחסם. חסום – הוא לא יצליח להוציא ולו טיפת מים אחת מתוכו, אף על פי שהתפקיד השגרתי שלו הוא להוציא מים באופן חופשי. הוא עושה זאת באופן טבעי, כל עוד אין לא גורמים שיפריעו לו בדרך.
חשבו על כך, האם אתם מאמינים כי כל השיחות חייבות להיות משמעותיות או מעניינות? אם כן, אתם תמיד תחפשו את המילה האחרונה, המשמעות והחשיבות בכל מה ששאתם אומרים. אף יתכן כי תזלזלו בדברים מסוימים שאתם אומרים ותחשבו כי לא כדאי לכם לומר אותם כי הם “לא כאלה מעניינים” או “לא מתאימים לסיטואציה”.
אבל האמת היא, ששיחות חולין ושיחות חסרות משמעות, מהוות לעיתים קרובות את הדלק, שמייצר שיחות עמוקות, משמעותיות והרבה יותר מעניינות בהמשך השיחה. אם אתם מאמינים כי שיחות חולין הן טיפשיות, אז בתת-מודע שלכם, אתם תמיד מנסים לנחש כיצד אנשים ישפטו את האופן שבו אתם מדברים. במילים אחרות, אתם מצנזרים את כל מה שאתם אומרים וחבל! למה לעבוד כל כך קשה?
בעוד שהמודעות לכך שאנו מדברים יותר מדי לפעמים היא חיונית, אם אתם מוצאים את עצמכם נאקים במילים – אתם ככל הנראה מגזימים.
לדוגמא, נאמר שהלכתם לחנוכת בית של חברים, כאשר אינכם מכירים את רוב האורחים האחרים. אתם רק תרצו למצוא את הדרכים להעניק ניצוץ לכל שיחה, אבל אתם פשוט לא תדעו איפה להתחיל. המוח שלכם כל הזמן יאמר לכם לומר משהו מעניין… להישמע אינטליגנטיים או מצחיקים, אבל מה זה אומר בכלל?
זהו בדיוק הלחץ המנטאלי הזה, שמונע מכם את היכולת לדבר בנינוחות, ספונטניות וכיפיות. אולי אתם פשוט דואגים יותר מדי…
אל תשקלו את המילים שלכם – איש לא יזכור אותן בכל מקרה
לרוב האנשים יש נטייה לחשוב יותר מדי על עצמם. הם כל הזמן מרוכזים במה שהם רוצים ללבוש, מה שהם רוצים לעשות, לומר ולפעמים אפילו לחשוב.
האם אתם זוכרים את כל מה שהחברים שלכם סיפרו לכם בפעם האחרונה שפגשתם אותם? ופעמיים לפני כן? רוב הסיכויים שלא, אבל אין סיבה שתדאגו מכך. רוב האנשים לא זוכרים גם הם את כל מה שעבר עליהם במהלך היום, שלא לדבר על מה שקרה לאנשים אחרים. זה נורמלי (כמובן שיותר כיף להשתדל ולזכור דברים חשובים). אם היינו חייבים לזכור כל מילה שאמרנו עד היום – ההיפוקמפוס שלנו היה מתפוצץ מזמן.
האמת שיש יתרון בכך שאתם לא זוכרים את מה שאחרים סיפרו לכם – כנראה גם הם לא זוכרים את מה שסיפרתם להם, שלא לדבר על העובדה שככל הנראה – הם לא יזכרו את מה שתאמרו גם היום יותר מדי. אם כך, אתם יכולים לדבר באופן חופשי – בלי שום צורך לדאוג או לתהות אם אתם אומרים את הדברים הנכונים כי… מי יזכור בכל מקרה?
כמובן, ישנן מילים שפוגעות, שאנשים כן יזכרו ולכן, השתדלו להיות נחמדים וטובי לב תמיד, כל עוד לא מנסים לפגוע בכם.
חוץ מזה, זכרו כי הלחץ שאתם שמים על עצמכם הוא מיותר וחסר חשיבות, משום שהערות מצחיקות או טריוויאליות הן משהו שרוב האנשים נוטים לשכוח ממנו או אפילו לא להקשיב אליו, בלי שתשימו לב.
באותו אופן, כדאי לכם לזכור כי שיחה היא כביש דו-סטרי כלומר, גם האדם השני חייב לומר משהו וגם הוא מחפש אחר המילים, שיעזרו לו לבטא בדיוק את מה שהוא רוצה. אתם תמיד יכולים לעזור לו, אם תמצאו אתם משהו לומר – זה אפילו יהיה נפלא!
דווקא כשאין לכם משהו טוב לומר, אנשים נוטים לזכור ולכן, הרושם שלהם כלפיכם יהיה נמוך יותר. במילים אחרות – עדיף שתדברו, כמה שיותר, גם אם מדובר בשטויות גמורות – רק אל תהיו בשקט ואל תאפשרו למוח שלכם להלחיץ אתכם, ללא סיבה מוצדקת.
שיחה קולחת ופשוטה
בין אם אתם בכנס על אווירודינמיקה או פגישת מחזור של התיכון שלכם, תמיד יש נושאים קלילים, נחמדים ואוניברסליים, שכולם יכולים להחוות עליהם דעה.
רוב הפעמים, גם כשאנשים מוצאים שיחה משעממת, הם מתכוונים לנושא עצמו ולא לאופן שבו השיחה מתנהלת. חשוב לעשות את ההפרדה הזו.
נאמר שאתם הולכים לארוחת צהריים, בפעם הראשונה, עם עמית חדש לעבודה. לפני שיש להם סיכוי ליזום שיחה, אתם מהרים להתחיל ולדבר על הילדים שלכם: על בית-הספר שלהם, הבעיות שיש להם וההתנהגות שלהם בכלל. אבל למי שמולכם אין בכלל ילדים… האמת? ילדים בכלל לא מעניינים אותם, הם אפילו קצת סולדים מהם. אז… אולי כדאי להחליף נושא?
גישה טובה יותר לתרחיש הזה, היא זו של שאלות פתוחות. נסו לשאול את האדם שמולכם מה הוא חושב על העבודה? איפה הוא עבד לפני? אם יש לו משפחה או ילדים?
שאלות מסוג זה הן הרבה יותר רלוונטיות ואף מעודדות את האחר ליצור עמנו אינטראקציה: ראשית כל, השאלות הללו נוגעות באדם האחר – אנשים אוהבים לדבר על עצמכם ולכן, תמיד יהיה להם מה לענות, בתגובה לשאלה על עצמם (כל עוד היא איננה אישית מדי על ההתחלה). בנוסף, אתם פותחים את השיחה לנושאים מעניינים באמצעות השאלות הפתוחות – משום שאינכם מכירים את העמית החדש! השאלות מקנות לכם הזדמנות פז להכיר אותו טוב יותר, כך שתוכלו להפנות לשיחה נושאים מעניינים יותר בהמשך.
תקשורת היא כמו טניס שולחן
שאלות הן דרך מצוינת לפתוח כל שיחה, אך שיחה איכותית תתנהל כמו טניס שולחן – הלוך ושוב. כלומר, אתם שואלים שאלה, האחר עונה, מתנהל דיאלוג בין שניכם על הנושא ובסופו, האדם האחר אמור להעלות שאלה אליכם.
כאשר השיחה פועלת באופן שבו כל המשתתפים, אכן משתתפים בה באופן פעיל – השיחה חיה יותר, מצחיקה יותר, מאתגרת יותר ומהנה יותר. כל צד בשיחה אמור לעבור שלושה שלבים: שאלה ç תגובה והערות בנושא ß חלוקה של מידע מסוים בין הקבוצה. המידע הזה עשוי להעלות תגובות חדשות, שיביאו להעלאה של מידע חדש או לחלופין, נושא שיחה חדש.
לדוגמא, נסו לדמיין כי מכריחים אתכם לחלוק שולחן עם אדם זר בבית קפה עמוס. אתם לא רוצים לדבר בהתחלה, אבל האדם השני נראה מאוד חברותי ואתם מציתים שיחה.
אתם יכולים לפתוח השאלה: “אתה בא לפה הרבה?”, שקצת מגוחכת וקיצ’ית, לכן אהודה. בהתאם לתגובה, אתם יכולים להשיב כי אתם מבינים למה, כי מדובר בבית קפה איכותי או לחלופין, לחלוק מידע על עצמכם ולומר, כי אתם הגעתם לקפה הזה כי X: אולי זה בית הקפה הקבוע שלכם? אולי אתם בדיוק עושים הפסקה או בדרך לראיון עבודה? וכך השיחה מתגלגלת…
שאלות -> תגובות והערות כתשובה -> חלוקה והעברה של מידע
אתם לא חייבים להיות גאוני הדור כדי להצית שיחה קולחת
איש הוא לא “מר יודע הכול” וטוב שכך, כי איש לא אוהב אותו; את האדם המתחנף, שתמיד מנסה לשלוט בשיחה ולגרום לאחרים לחוש פחות ראויים, לידו.
כדי לנהל שיחה איכותית, אין צורך באינספור עובדות או בדיחות מוכנות מראש. כל שעליכם לעשות הוא לספר סיפורים טובים. ומה הם הסיפורים הטובים ביותר, אם לא החוויות שכל אחד ואחד יכולים להתקשר אליהן?
לדוגמא, רוב האנשים יתעניינו לשמוע סיפורים על החופשות שלכם, במיוחד אם תחשפו תקריות מצחיקות, רגעים של השראה ו/או הבדלי תרבות. אתם יכולים לדבר על הארוחות המדהימות, הנופים המרהיבים או אפילו על כמה שהכול היה כל כך יקר או זול, לעומת הארץ.
אחד הסודות הכמוסים ביותר של מספרי הסיפורים, הוא שהם יודעים כיצד לייצר תגובה רגשית באחרים. אתם אף יכולים “לתבל” את הסיפורים שלכם באמצעות גירוי שאר החושים: תמונות, מוזיקה, ריחות וטעמים רק יוסיפו לסיפור שלכם. אתם לא חייבים להביא אותם על לשיחה, אלא להמחיש אותם טוב מספיק, כך שאחרים יוכלו להתחבר אליהם.
עובדות וידע, הם סבבה והכול, אבל לרוב הם ייפלו על אוזניים ערלות, משום שלאנשים אין תמיד כוח ללמוד ולהקשיב לשיעור. עם זאת, חוויות ורגשות משותפים, רק ימשכו אנשים לקראת השיחה שלכם.